הגיוס לצה"ל הוא גיוס חובה של בני נוער בישראל שמתאימים לשירות, לקראת שירותם. תהליך הגיוס

מסתיים ביום החיול, כלומר ביום שבו מתחיל השירות בצה"ל.

   

בשנת 1949 לאחר הקמת מדינת ישראל נקבע בחוק שירות ביטחון, שצה"ל מוסמך לגייס כל אזרח, לפי חוק זה, תקופ

השירות על 24 חודשים לגברים ו-12 חודשים לנשים. חובת התייצבות חלה על כל אזרח או תושב קבע שהגיע לגיל 18, ופטורים ממנה אלה ששוחררו בהחלטת הצבא מסיבות שונות, בעיקר עקב בעיות רפואיות או נפשיות, עבר פלילי וכו'. רבים מהחיילים שמסיימים את שירות החובה חייבים גם בשירות מילואים על פי צורכי הצבא.

 

גיל הגיוס

במהלך מלחמת העצמאות ולפניה גויסו מאות של נערים בני 12 ומעלה לפעילות צבאית בארגון "ההגנה", תפקידם של הנערים היה בעיקר גניבת תחמושת מהחיילים הבריטים. אך בעיקר בהגנה אזרחית, בעזרה בבתי חולים ובריכוז ילדים (הבנות שימשו כגננות) ובני ה-15 עסקו בשמירה על המוצבים יחד עם חיל המשמר. והבוגרים יותר, בני ה-17 ומעלה, הצטרפו אל חיל השדה של ארגון ההגנה. בנוסף, במקרים מסוימים וחריגים, ילדים בני 12 אף ירו בנשק ועסקו בצליפה‏.

 

בשנת 2004 תוקן חוק שירות ביטחון, ככה שלא יגויס מי שטרם מלאו לו 18 שנה‏.

 

התיקון נועד להתאים את החוק הישראלי לשתי אמנות בינלאומיות:

 

הגיל המזערי לגיוס חובה לכוחות לוחמים ולהשתתפות בפעילות לחימה הוא גיל 18

ארגון העבודה הבינלאומי קבע כי גיוס כפוי או גיוס חובה של מי שטרם מלאו לו 18 מהווים אחת מהצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים, האסורה על פי אמנה זו.